- מסאב
- מְסָאָב, מְסָאֲבָאm. (סְאַב) repulsive; unclean. Targ. O. Lev. 5:2 (Y. מְסָאִיב). Ib. 13:45; a. fr.Eduy. VIII, 4 Ms. M. (ed. מסתאב); Ab. Zar.37a; a. e.Pl. מְסָאֲבִין, מְסַאֲבִין. Targ. Lev. 11:26; a. fr.Fem, מְסָאֲבָא, מְסָאַבְתָּא. Targ. Ez. 4:14. Targ. Lev. 5:2; a. fr.Y.Kil.IX, 32c bot. ארעא מ׳ an unclean land (outside of Palestine); Y.Keth.XII, 35b מְסָאַבְתָּה.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
